ספירת דם (CBC): מה נבדק בה, ואיך קוראים את שלוש משפחות התאים

שלוש משפחות, לא עשרים פסקי דין

ספירת דם מודדת את הכדוריות האדומות, הכדוריות הלבנות והטסיות, והספירה המבדלת מחלקת את הכדוריות הלבנות לחמשת הסוגים שלהן: נויטרופילים, לימפוציטים, מונוציטים, אאוזינופילים ובזופילים. כל השאר בדף מתאר את שלוש המשפחות האלה, כמו המוגלובין, המטוקריט ו-MCV שמתארים את הכדוריות האדומות.

במכבי, למשל, ספירת הדם מופיעה תחת קוד אחד, 5022, ומתחתיו יותר מעשר שורות. לכן תוצאה של שתים עשרה או עשרים שורות אינה שתים עשרה או עשרים ממצאים. אלה שלוש שאלות עם פרטים תומכים, והפרטים הם שמאפשרים לענות על כל שאלה.

שני דימויים עוזרים להבחין בין המשפחות. הנויטרופילים הם קו החזית, כמו הכבאים שמגיעים ראשונים לשריפה. הטסיות הן הפלסטרים הקטנים של הדם, כמו הטלאים שסוגרים חור בצמיג.

ספירת דם וספירה מבדלת: מה ההבדל

ספירת דם בסיסית נותנת מספר כולל אחד של כדוריות לבנות. הספירה המבדלת מוסיפה את הספירה של כל סוג, וזה מה שהופך מספר כולל גבוה או נמוך לשאלה שאפשר להתחיל לענות עליה. בתוצאות רבות כל סוג מופיע פעמיים: באחוזים מתוך הכדוריות הלבנות, ובמספר מוחלט.

לכל סוג יש תפקיד אחר, ולכן אותו מספר כולל יכול לומר דברים שונים לפי התאים שמרכיבים אותו.

איך קוראים את השורות יחד

המוגלובין יחד עם MCV הוא הזוג הקלסי. המוגלובין נמוך אומר שיש אנמיה; ה-MCV מתחיל לומר מאיזה סוג. כדוריות קטנות מכוונות לכיוון אחד, כדוריות גדולות לכיוון אחר, ופריטין באותן תוצאות, אם הוזמן, בדרך כלל מכריע. במדריך של איכילוב, למשל, טווח ה-MCV הוא 80 עד 94 fL, וטווח ההמוגלובין 11.7 עד 17.0 g/dL, עם הבדלים לפי גיל ומין.

את הכדוריות הלבנות קוראים גם כמספר כולל וגם לפי החלוקה. עלייה שמונעת מנויטרופילים מרמזת על דבר אחד, עלייה שמונעת מלימפוציטים על דבר אחר, ואף אחת מהן אינה אבחנה בפני עצמה.

את הטסיות קוראים עם המדד שלהן, נפח הטסית הממוצע (MPV), שמתאר את הגודל הממוצע של הטסיות ולא את מספרן.

על מה ספירת דם יכולה לרמוז

ספירת דם היא מבט ראשון רחב, לא בדיקה למחלה מסוימת. שורות הכדוריות האדומות יכולות להראות אנמיה; שורות הכדוריות הלבנות יכולות לכוון לזיהום, לתגובה דלקתית או אלרגית, או לבעיה במח העצם; שורת הטסיות יכולה לעזור להסביר נטייה לשטפי דם או לדימום.

רשימת הסיבות האפשריות ארוכה בשני הכיוונים. ספירה לבנה גבוהה יכולה לנבוע מזיהום, ממחלה דלקתית או אוטואימונית, מתגובה אלרגית, מתרופות סטרואידיות או מסרטן דם כמו לוקמיה. ספירה נמוכה יכולה להופיע אחרי אנטיביוטיקות מסוימות, כימותרפיה, HIV או מחלה של מח העצם. הפיזור הזה הוא בדיוק הסיבה שהספירה המבדלת, שאר המשפחות והסיבה לבדיקה חשובים יותר מהמספר הכולל לבדו.

למה אנשים בריאים מקבלים כאן סימון

בספירת דם יש שורות רבות, וכל טווח ייחוס נקבע כך שבערך אחד מכל 20 אנשים בריאים נופל מחוץ לו. בבדיקה ארוכה כזו, סימון כלשהו סביר יותר מאשר לא אצל אדם בריא לגמרי.

גם החיים היומיומיים מזיזים את השורות. תזונה, רמת פעילות, תרופות, מחזור חודשי ושתייה מעטה מדי יכולים כולם לשנות ספירת דם, וערך חריג לא תמיד מעיד על מצב שדורש טיפול.

עישון הוא ההסבר שאיש לא מזכיר. במחקרים שהשוו מעשנים בריאים ללא מעשנים נמצאו אצל המעשנים ספירה לבנה גבוהה יותר, המוגלובין גבוה יותר והמטוקריט גבוה יותר, וההשפעה גדלה עם כמות העישון. ספירה לבנה מסומנת אצל מעשנים נובעת לעתים קרובות מסיבה פשוטה יותר מזיהום.

נויטרופילים נמוכים שתקינים עבורכם

סימון אחד ראוי לפרק משלו, כי בישראל הוא נקרא לא נכון לעתים קרובות. אצל יהודים ממוצא תימני, יהודים ממוצא אתיופי ובדואים נמצאה ספירת נויטרופילים נמוכה יותר שאינה קשורה לסיכון מוגבר לזיהומים, מצב שנקרא נויטרופניה שפירה. המחקרים קושרים אותה לסוג הדם Duffy-null, שמופיע גם אצל אנשים ממוצא אפריקאי.

במרפאה ראשונית בישראל נמצאה נויטרופניה, כלומר פחות מ-1,500 נויטרופילים למיקרוליטר, אצל 32% מהמטופלים שנולדו באתיופיה, אצל 20% מילידי ישראל להורים שנולדו באתיופיה, ואצל 1% בלבד בקבוצת הביקורת. אצל יהודים ממוצא תימני, ממוצע הכדוריות הלבנות היה 5,880 למיקרוליטר לעומת 6,990 בקבוצת ההשוואה.

מחקר אמריקאי במבוגרים בריאים ממוצא אפריקאי מצא את אותה תמונה: לשניים מכל שלושה היה סוג Duffy-null, ולכרבע מהם הייתה ספירה מתחת ל-2,000 למיקרוליטר, רמה שמעבדות רבות מסמנות, בלי שום מחלה. החוקרים ממליצים על טווחי ייחוס שמביאים זאת בחשבון. אם הנויטרופילים נמוכים מעט בכל בדיקה וההרגשה טובה, זו שאלה הוגנת לרופא המשפחה.

מתי לדאוג מתוצאות ספירת דם

שואלים כמה רחוק מהטווח, לא רק אם מחוץ לו. ספירת טסיות של 145,000 מול גבול תחתון של 150,000 וספירה של 40,000 מקבלות את אותה אות, ומשמעותן שונה לגמרי: לפי המדריך של איכילוב, ערכים מתחת ל-50,000 עלולים להעיד על סיכון לדימום.

אחר כך משווים לספירה הקודמת, אם יש כזו באפליקציה של הקופה. ערך יציב שחורג מעט מהטווח שונה מאותו ערך שמופיע בפעם הראשונה.

מה שמצדיק שיחה מהירה ולא שגרתית: ערך רחוק מהטווח, כמה משפחות שזזות יחד, כמו כדוריות אדומות, לבנות וטסיות נמוכות באותה בדיקה, או סימון שמגיע עם חום, שטפי דם לא רגילים או דימום.