תפקודי כליות: מה בודקים בדם, ולמה תוצאה אחת אינה מחלת כליות

מה כוללת בדיקת תפקודי כליות

בדיקת תפקודי כליות מודדת קריאטינין ואוריאה (בחלק מהתוצאות מופיע גם BUN), מחשבת מהקריאטינין את קצב הסינון המשוער, ה-eGFR, ולעיתים קרובות מוסיפה את המלחים שהכליות שומרות באיזון: נתרן, אשלגן וכלור. הרשימה המדויקת משתנה ממעבדה למעבדה, ולכן כדאי לבדוק אילו שורות מופיעות בתוצאות שלכם.

השורות נקראות כקבוצה, אף פעם לא אחת אחת. קריאטינין ו-eGFR מתארים את הסינון, האוריאה נקראת מול הקריאטינין, והמלחים מתארים את האיזון שהכליות שומרות. חלק מההפניות כוללות גם בדיקת שתן לחלבון או לאלבומין, שמוסיפה מידע שאין באף שורה בדם.

קריאטינין מודד את השרירים לא פחות מאת הכליות

קריאטינין הוא תוצר פסולת של השרירים, שהכליות מפנות. כפי שמסבירה קופת חולים לאומית, ה-eGFR מחושב בנוסחאות שמסתמכות על הקריאטינין, חומר שמיוצר בשריר בקצב קבוע ומופרש דרך הסינון בכליה. לכן הכמות בדם תלויה בשני דברים: כמה טוב הכליות מפנות אותו, וכמה שריר מייצר אותו.

החצי השני מסביר תוצאות שנראות סותרות. גבר צעיר ושרירי ואישה מבוגרת ורזה עם אותו תפקוד כליות לא יקבלו אותו קריאטינין. ההנחיות הבינלאומיות לרפואת כליות מונות את החשודים הרגילים: מסת שריר גבוהה מאוד או נמוכה מאוד, פיתוח גוף ומאמץ קיצוני, תזונה עתירת חלבון ותוספי קריאטין, ותזונה צמחונית או דלת חלבון. כל אלה מזיזים את הקריאטינין בלי שום שינוי בכליות.

אפילו ארוחה אחת נחשבת. ארוחה אחת של בשר או דג מבושל יכולה להעלות את הקריאטינין בכ-0.23 mg/dL, מספיק כדי להוריד את ה-eGFR בכ-20 נקודות. המתנה של 12 שעות לפחות אחרי ארוחה כזו מונעת את ההשפעה.

זו גם הסיבה שטווחי הייחוס שונים בין נשים לגברים, ושקריאטינין בקצה העליון של הטווח אצל מי שיש לו מעט שריר ראוי לתשומת לב רבה יותר מאותו מספר אצל אדם שרירי.

eGFR הוא חישוב, לא מדידה

קצב הסינון המשוער שמופיע בתוצאות לא נמדד. הוא מחושב מהקריאטינין יחד עם הגיל והמין, בעזרת נוסחה, ונושא את אי-הוודאות של הנוסחה. מחקר של שירותי בריאות כללית על יותר מ-1.3 מיליון מבוגרים השווה שתי נוסחאות ומצא שנוסחת CKD-EPI חזתה אירועי לב טוב יותר מנוסחת MDRD הוותיקה: לבחירת הנוסחה יש משמעות. בארצות הברית, מאז 2021, מומחי הכליות ממליצים על נוסחה ללא משתנה גזעי, ולכן תוצאה ישנה אינה תמיד ברת השוואה לחדשה.

התוצאה מנורמלת לגודל גוף ממוצע ואינה מותאמת לגוף מסוים. המסקנה המעשית: eGFR מצוין למעקב אחר מגמה, וחלש בקריאת ספרה עשרונית בודדת. כשמסת השריר חריגה, סמן נוסף, ציסטטין C, יכול לאשר את ההערכה.

שני ערכים ממעבדות שונות, או מנוסחאות שונות, אינם ברי השוואה ישירה. קפיצה בעקומה ברגע שעוברים מעבדה שייכת לשיטה, לא לכליות.

מה eGFR תקין לפי גיל?

ה-eGFR יורד עם הגיל, גם בלי מחלת כליות. לאומית מציינת ש-GFR מעל 90 נחשב תקין, אבל שבאופן טבעי הוא נמוך יותר אצל נשים ואצל מבוגרים. קרן הכליות האמריקאית נותנת ממוצע של כ-116 בגילאי 20 עד 29 וכ-75 בגיל 70 ומעלה, כך ש-eGFR של 85 אצל אדם בן שבעים הוא דבר שונה לגמרי מאותו מספר בגיל עשרים וחמש.

כאן הטווחים מטעים יותר מבכל מקום אחר. כל טווח משאיר בחוץ בערך אדם בריא אחד מכל 20 בכל בדיקה, וסף אחד שמודפס לכל הגילים אינו משקף את הירידה האיטית הזו.

תוצאה אחת אינה מחלת כליות כרונית

eGFR מופחת בבדיקה אחת הוא ממצא, לא אבחנה. מחלת כליות כרונית מוגדרת לפי חריגות שנמשכות לפחות שלושה חודשים: בדרך כלל eGFR מתחת ל-60, או יחס אלבומין לקריאטינין בשתן של 30 mg/g ומעלה, שחוזרים גם בבדיקה נוספת, אלא אם יש עדות קודמת לכך שהבעיה ותיקה.

לכן ערך מופחת בדרך כלל נבדק שוב לפני שפועלים, ולכן השתן חשוב לא פחות מהדם: ההנחיות הבינלאומיות ממליצות לבדוק גם אלבומין בשתן וגם סינון אצל אנשים בסיכון. אלבומין בשתן יכול להראות נזק לכליה כשה-eGFR עוד נראה תקין.

ההפך נכון באותה מידה: מחלת כליות מוקדמת שכיחה ושקטה. לפי לאומית, מעל גיל 70 לוקים בה כ-45% מהאנשים, ובשלבים 1 ו-2 היא מתגלה לרוב כממצא מקרי בבדיקות מעבדה, בלי תסמינים. מי שיש לו סוכרת או יתר לחץ דם יכול לשאול אם מעקב הכליות כולל גם בדיקת שתן.

אוריאה ושאר הבדיקה

האוריאה היא תוצר פירוק של חלבונים. היא עולה כשתפקוד הכליות יורד, אבל איכילוב מזכיר שרמה גבוהה יכולה לנבוע גם מהתייבשות של הגוף או מאי ספיקת לב. לכן היא נקראת לצד הקריאטינין ולא לבדה, והיחס בין השניים נושא מידע שאף אחד מהם לא נושא לבד.

המלחים באותה בדיקה מתארים את האיזון שהכליות שומרות: נתרן, אשלגן וכלור. הם זזים מסיבות רבות, כולל כמה תרופות נפוצות, ונקראים כקבוצה.